בסוף השבוע התפרסמה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות כתבה בשם"גיקים באפילה" (10.02.17). הכתבה עוסקת בקבוצה יוצאת דופן של "יהלומים", כך מכנים את הגאונים המוכשרים שמתקבלים ליחידת המודיעין המובחרת של תוקפי הסייבר. ראש תחום המיון מתארת חבר'ה צעירים שאצל רבים מהם, הקשרים החברתיים העיקריים מתקיימים בתיווך מקלדת ומסך. כשהם נשאלים בריאיון על חברים קרובים, הם מספרים הרבה פעמים על חבר אחד שאותו הם מכירים מהפייסבוק... ביחידה, הם מאושרים להכיר צעירים נוספים, דומים להם, מה שמאפשר להם להרגיש תחושת שייכות. ואפילו האימהות שלהם, מתקשרות להגיד תודה ושמחות שסוף סוף לילדים שלהן יש חברים.
ישנה הבנה שאותם גאונים שמגיעים ליחידות הסייבר המובחרות הם לא חיילים נורמטיביים. האינטליגנציה השכלית שלהם מרקיעת שחקים, רובם השתתפו בתוכניות מחוננים, חלקם סיימו תואר ראשון ושני לפני הגיוס, אך לרובם יש קשיים מבחינה חברתית ומבחינת היכולת ליצור קשרים. אפילו רס"ר המשמעת שלהם מבין שמדובר בחיילים מסוג אחר, שזקוקים ליחס שונה. חיילים שלא ימצאו את עצמם במסדר או בתורנות, אבל יצליחו לפתור את הבעיות הכי קשות שיציבו בפניהם. מדובר בפרפקציוניסטים, בעלי רמת אחריות ומסירות מטורפת. הם ישכחו שהם צריכים לאכול, לשתות, או ללכת הביתה והם מסוגלים לא לקום מהמחשב 12 שעות ברציפות, עד שיסיימו לפצח את מה שהוטל עליהם.
בעוד שרס"רי משמעת קודמים, שלא השכילו להבין שמדובר באוכלוסייה מיוחדת, לא החזיקו מעמד בתפקיד, רס"ר המשמעת הוותיק הנוכחי מספק דוגמאות משעשעות של חיילים שכאשר הוא נכנס למשרד שלהם, מעיר להם על הבלגן ואומר להם לקחת את הכוסות למטבח, יסבירו בשיא הרצינות ש'אלה לא כוסות, אלא ספלים', וכשהוא שואל חייל למה הוא לא מגולח, החייל יכול להשיב לו ברצינות תהומית שאמרו לו שהוא בחופשה. ויחד עם זאת, הרס"ר מאשר שהוא מודע לכך שלא מדובר בחיילים בעייתיים, ושיש צורך להבין אותם ולהתייחס אליהם בגמישות.
ואני שואלת את עצמי- יכול להיות שרק אני קלטתי מיד שמדובר בחבר'ה שברור שחלק גדול מהם נמצאים על הספקטרום האוטיסטי ושלא אובחנו מעולם? למה אין שום התייחסות לנושא ולמה המילים אספרגר, אוטיזם בתפקוד גבוה וספקטרום אוטיסטי לא מוזכרות בכתבה בכלל?
במהדורה החמישית של ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות, הספקטרום האוטיסטי מוגדר כמצב אחד עם רמות שונות של חומרת סימפטומים בשני תחומים חברתיים:
• קשיים בתקשורת ובאינטראקציה חברתית.
• חזרתיות מוגבלת בהתנהגות, בתחומי עניין ובפעילויות, שיכולה להתבטא בעיסוק בתחום עניין צר אחד או יותר, חריג בעוצמתו ובמיקוד שלו.
מדובר בתסמונת נוירו-ביולוגית מולדת, גנטית ותורשתית. מבחינה קלינית- למבוגרים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי יש שיעורים גבוהים של הפרעות פסיכיאטריות נלוות, מה שבהחלט מסביר את מספרם הרב של ה'יהלומים' שלא עוברים את מסננת המיון הקפדנית של יחידות הסייבר, בגלל בעיות אישיותיות שמאובחנות אצלם, ואת הליווי הפסיכולוגי הצמוד שמקבלים הסייברסיסטים בתוך המסגרת הצבאית.
אין לי ספק שרבים מהגאונים המתוארים בכתבה, כמו גם מצליחנים מוכשרים רבים מבוגרים יותר (המועסקים בחלקם בתעשיית ההייטק), נמצאים אי שם על הספקטרום האוטיסטי. בכתבה אין שום התייחסות או רמז לנושא, וחבל. הרי לא ייתכן שהאנשים האחראים לגיוסם ולהשתלבותם של החבר'ה האלה, ובמיוחד הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שבהם, לא מודעים לסוגיה שאני מעלה. ברור לי לחלוטין שהם לא רק מודעים אליה, אלא, כפי שמתואר בכתבה, הם גם דואגים להתאים את תנאי השירות של החיילים המיוחדים האלו וליצור עבורם סביבת עבודה אופטימלית, כך שהם יוכלו למצות את היכולות ואת הכישורים המקצועיים שלהם ולתרום למערכת הצבאית באופן מקסימלי.
מעבר לאפילה שאופפת את עבודתם המקצועית של לוחמי הסייבר, הכותרת 'גיקים באפילה' יכולה בהחלט להתייחס גם לאופן שבו המערכת הצבאית מתעלמת באלגנטיות, מסיבותיה שלה, מאבחון, מתיוג ומהפניית תשומת הלב לאפשרות שייתכן שחלק גדול מהחיילים המאיישים את התפקידים האלו נמצאים על הספקטרום האוטיסטי. החל משנות ה-90, אז נכנס אספרגר לראשונה לספר האבחנות הפסיכיאטריות, החלה להתפתח המודעות לאבחון אוטיזם בתפקוד גבוה. כיום, כשיותר ויותר ילדים מאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, עדיין קיימת התעלמות מדור שלם של מבוגרים, שמערכת הבריאות לא ידעה לאבחן אותם בעבר, כך שרבים מהם למדו לחיות עם מגבלותיהם בהתאם לתמיכה שזכו לה ולאסטרטגיות שנלמדו לאורך החיים.
קלינאים בכירים מצביעים על החשיבות הפסיכולוגית והחברתית לקבלת אבחון בגיל מבוגר. האבחנה יכולה לספק מסגרת דרכה אפשר להסביר קשיים בין-אישיים, חברתיים ותחושתיים, לסייע בקבלה עצמית, שיכולה להיות מעצימה ולהקל ביצירת זהות המאמצת את נקודות החוזק והחולשה של המאובחנים, כחלק מאישיותם. האבחנה עשויה להפחית בידוד חברתי, לספק תחושת שייכות לקהילה האוטיסטית ולעודד התיידדות עם אחרים על הספקטרום (דרך הכרות אישית או באמצעות פורומים מקוונים). האבחנה יכולה להשפיע באופן חיובי על בני משפחה, חברים ומעסיקים, העשויים להרגיש הקלה בתחושות האשם שלהם לגבי אופי התנהלותם עם האדם המאובחן והכרה באי יכולתם למנוע את הביטויים השונים של התנהגותו. אך עדיין, למרות היתרונות המרובים, לא ניתן להתעלם גם מהשפעות שליליות של האבחנה כמו חששות בנוגע לסטיגמה המתלווה לאוטיזם.
המערכת הצבאית היום משחררת באופן אוטומטי צעירים שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי. קיימת עבור חלקם האפשרות להתגייס כמתנדבים, לתפקידים מאוד מסוימים שנמצאו מתאימים עבורם. אולם אם תהייה הכרה רשמית בכך שגם ה'יהלומים' המשתייכים ליחידות היוקרתיות ביותר נמצאים אי שם על הספקטרום, בתפקוד מאוד גבוה, זה יכול לסלול את דרכם המקצועית של רבים אחרים, להשפיע לטובה על הדימוי העצמי שלהם ועל השתלבותם מבחינה תעסוקתית. זה יכול להגביר את המודעות לנושא ואת ההבנה לקשיים שאיתם הם מתמודדים ולעודד מעסיקים ובעלי חברות להכיר בכישוריהם הייחודיים, להתאים את סביבות העבודה המקצועיות שלהם לצרכיהם, ולהקל על יהלומים נוספים לפרוץ את האפילה, להאיר את זוהרם ולתרום לחברה.
